בעמוד זה ובעמוד המתייחס ללמידה מתהליך הפיתוח של שנה ב' מוצגים לקחים, ואלה יכולים לשמש כעוגנים חשובים למי שמפתחים תוכנית לימודים מורכבת בתנאים מאתגרים.

תהליך הפיתוח של שנת הלימודים הראשונה ארך כחצי שנה, ולמדנו בו כי:

• למרות הרצון להתקדם ביעילות ולתת אפשרות ל<blah>צוות המוביל<blah> לכתוב בעצמו את המודולות, תוך התייעצות בלבד עם שאר הסגל, הרי שיש חשיבות לערב עוד חברי סגל בתהליך ובחשיבה ולרתום אותם למהלך.

• <blah>מנהלת הפיתוח<blah>, שכללה גם אנשים מחוץ לביה״ס, מיצתה את עבודתה עם הכניסה לפיתוח עצמו. זאת מכיוון ששלב החשיבה הרעיונית הסתיים, וההחלטות מעתה והלאה היו צריכות להתקבל בראייה מתכללת על-ידי מובילי צוותי הפיתוח. כתוצאה מכך, את מנהלת הפיתוח החליף ״צוות מתכלל״ שכלל אנשים הרלבנטיים באופן ישיר לפיתוח המודולות.

• עבודת הסגל בצוותים מעורבבים (ולאו דווקא רק לפי תחום מומחיות) הייתה חיובית ואפשרה חשיבה יצירתית ואווירה חיובית של שותפות למהלך הכולל.

• שילוב רכיבים חדשים בא על חשבון דברים אחרים. לשם כך הגדרנו, כאמור, את מודל חלוקת הזמן. החלטה זו חייבה כל צוות לחשוב מה חיוני ועל מה אפשר לוותר.  

• הובהרה החשיבות הרבה של <blah>״זמן אסיף״<blah> והבנה מהותית יותר של המושג והצורך בהפסקות אלו. השם שונה מ״זמן M" ל״זמן אסיף״.  

• במסגרת צוות הפיתוח הרוחבי של <blah>מנהיגות וניהול<blah>, חודד ונדון המתח בין הגישות והתפיסות השונות בנושא ואופן שילובן בכל אחת מהמודולות ובין המודולות בתוכנית המתחדשת.

‍

מסקנות מריטריט פתיחת שנה (שלושה ימים מרוכזים של עבודת כלל סגל ביה"ס):

• יש חשיבות לתהליך ההתבוננות דרך עיני העמיתים בבניית תוכנית. תובנה זו הובילה לבניית <blah>"מסע העמית"<blah>.

• יש להחזיק את המיקרו והמאקרו גם בפיתוח וגם ביישום כמחוון לעבודה. במילים אחרות, לצד התמונה הגדולה, שיש נוחות יחסית להחזיק בה, חשוב לצלול לפרטים ולהיבטים אופרטיביים, כאלה שלא תמיד נוח לעסוק בהם.  

• ייצוב ואיזון ציר התאוריה לצד ציר המעשה – לאור ובהמשך לחזון האבות המייסדים של בית הספר. היבט זה קשור לנרטיב ולשפה של ביה"ס, שחשוב להחזיק בהם גם בהתחדש התוכנית.

• החזקת התהליך הקבוצתי – הצורך בהוספת סגל מתאים. יצירת תחושה של מבנה לצד גמישות. הבנה של כולם שזהו תהליך שנבנה ויעבור התאמות ודיוקים לאורך השנים הקרובות.

‍