התנעת התהליך לוותה בשינוי משמעותי בתפיסת התוכנית המתחדשת ובביסוסה על עוגנים המכוונים את הפיתוח: חידוד המטרה ותאוריית השינוי, בנייה מחדש של <blah>דמות הבוגר<blah> ו<blah>דמות המועמד<blah>, מיפוי <blah>הנכסים והפערים<blah> בתוכנית הקיימת, הבהרת <blah>הערכים המובילים<blah> את התוכנית, הסכמה על <blah>הנחות יסוד<blah> ו<blah>עקרונות הפעולה<blah>, בניית תמיכות רעיוניות בדמות מתחים מוסכמים, והסכמה על <blah>ארכיטקטורה של התוכנית<blah> – כל אלה היוו תשתית מוצקה לכניסה לתהליך הפיתוח עצמו. דרך עבודה זו, המבוססת הן על ראיות מחקריות והן עוגנים שנבנו בהסכמה עם הסגל, הייתה זרה למשתתפים בתהליך הפיתוח וגם האריכה את זמן הפיתוח. משכך השקיעה היחידה לניהול אקדמי מאמץ רב בתחזוק התהליך במומנטום חיובי של התקדמות.

תחזוק זה כלל:

1. מהלכים להתיידדות של חברי הסגל של ביה"ס עם הצורך בשינוי ועם הכיוונים שאליהם נתקדם --תהליכים משתפים, איטיים וספירליים. מרתוני חשיבה ופיתוח, שבהם השתתף כלל הסגל, היו אמצעי יעיל לקידום מהפך מחשבתי ורעיוני. תכנון קפדני של ימים מרוכזים אלו, המקום שבו הם התקיימו והשילוב של עבודה רגשית מחברת היו חשובים ביותר כדי לממש את המטרות של כל מרתון ולהתקדם בגיבוש רכיבי התשתית של התוכנית החדשה.

2. עבודה משולבת במכלול הפורומים שפעלו: <blah>הוועדה המייעצת<blah>, <blah>מנהלת הפיתוח<blah> ומליאת הסגל. ריבוי מסגרות הדיון והחשיבה לצד מתן תשומת לב מרבית להיבטי חיבור הסגל לשינויים יצרו מערך מורכב של צעידה זהירה קדימה) ולפעמים אחורה) להסכמות רחבות. בדיונים אלו עלה כי ישנה חשיבות רבה מאוד להכללת תחום המנהיגות בתוכנית המתחדשת וכי נדרשת התאמה בתפיסת התפקיד של הסגל בתוכנית, לאור השינויים שהתוכנית המתחדשת מציבה.

‍